בניגוד לכלל האוכלוסייה בישראל, תושבי הכפרים הבלתי מוכרים זקוקים לאישור לחיבור מים פרטי מחברת מקורות על מנת שיחוברו למים. אישור זה אמור להינתן על ידי "הוועדה להקצאת מי שתייה" המנוהלת על ידי מנהלת הבדואים, שהנה יחידה של מנהל מקרקעי ישראל. הועדה אמורה להמליץ לנציב המים באם לאשר או לדחות את בקשות החיבור. בפועל, הנציב מהווה חותמת גומי של מנהלת הבדואים. יתרה מזאת, לנציבות המים יש נציג בוועדה, עובדה המצביעה על טשטוש הגבול בין היותה ועדה מייעצת לוועדה מחליטה.

על פי החלטת בג"צ מפברואר 2003 התגבש נוהל ייחודי עבור תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בהגישם בקשות לחיבור למים. על פי נוהל זה עליהם להתארגן בקבוצות של 10 משפחות לצורך הגשת בקשת יחיד לחיבור למים. היחיד נבחר על-ידי המשפחות ומשמש כנציג הקבוצה. משאושרה בקשתו, היתר אמורים להתחבר בצינורות משנה לחיבור הנציג, ולשלם לו ישירות בעבור השימוש במים. נוהל זה, שמקנה חיבורים פרטיים רק לחלק מהתושבים, מוביל למצב של אי-שוויון פנימי חריף בתוך החברה, מייצר מאבק מר על משאב חיוני ומאפשר ספסרות וניצול של תושבים על-ידי שכניהם.

אלה הזוכים לאישור, נאלצים להניח על חשבונם ובכוחות עצמם צינורות מנקודת המים אל ביתם, מרחק של מספר קילומטרים. הטלת כל האחריות על התושבים מייצרת מצב בו הם נדרשים להפוך למעשה לאנשי מקצוע בתחום המים ולבנות תשתית למערכות מים מורכבות, בלא שתהיה להם הכשרה לכך.

ואם אין בכך די, בפני הציבור הערבי הבדואי ניצבת בעיה נוספת. תשתית המים אותה נדרשים התושבים להקים סובלת ממגוון בעיות: קוטר הצינור המאושר לחיבור הינו קטן ביותר, בדרך כלל צול אחד - קוטר שגורם ללחץ מים נמוך מאוד, המקשה על אספקת מים ל- 100-500 איש. ריבוי המשתמשים גורם להסתעפות של צינורות רבים המוטלים על הקרקע המדברית ומהווים מכשול לעוברים ושבים. הצינורות המוטלים על הקרקע כשהם חשופים מובילים להתחממות המים בימי הקיץ ואילו בחורף המים מתקררים ולעיתים אף קופאים בצינורות במהלך שעות הלילה. בצינורות אף מתפתחת חלודה המזהמת את המים.

לדברי ראשי הקואליציה, רק מעטים מהתושבים זוכים בפועל לאישור הוועדה לחיבור למים, ואופן התנהלותה מעלה תהיות רבות: אין קריטריונים ברורים ושוויוניים לזכאות לחיבור למים, ולא ברור על סמך מה מתקבלות ההחלטות. אין כל שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות. מגישי הבקשות אינם מיודעים לגבי מועדי הדיונים של ועדת המים. מגישי הבקשות אינם מוזמנים כלל לישיבות הוועדה בכדי להעלות את טיעוניהם. רוב מגישי הבקשות אינם מקבלים את החלטות הוועדה בכתב. רוב מכתבי הדחייה מנומקים בטענה שבאפשרות התושבים לעבור ליישובי קבע, שם קיימים חיבורים למים. חברי הקואליציה מציינים כי החלטת הוועדה הכלכלית-חברתית של האו"ם קובעת מפורשות כי אין למנוע את מימוש הזכות למים בשל מעמד המבנה או הקרקע.

"לא יעלה על הדעת כי זרוע שלטונית תפעל באופן שרירותי ומקפח, ולא יעלה על הדעת לעשות שימוש לרעה בסמכויות המדינה, על דרך התניית הזכות למים כאמצעי לכפיית מדיניותה המוצהרת להעברת התושבים ליישוב קבע. תושבי היישובים הלא-מוכרים הינם אזרחי המדינה, ובראש ובראשונה בני-אדם, ועל כן אין להפקיר את חייהם! נבחרי הציבור אמונים על הבטחת זכויות האזרחים, שמירה על חייהם והבטחת איכות חיים אלמנטרית עבורם", מסכמים חברי הקואליציה.

הם קוראים לראשי המפלגות שלא לתת יד להפרתה של אחת מזכויות האדם החשובות ביותר בישראל, ולהבטיח לכל תושבי הישובים הלא-מוכרים חיבור ישיר ושוויוני למים זורמים, נגישים וראויים לשתיה.

קואליציית הארגונים לזכות למים כוללת את הארגונים: אגודת ידידי כדור הארץ- מזה"ת, אלג'מאהיר, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, המרכז לפלורליזם יהודי-התנועה הרפורמית, עמותת סינגור קהילתי, פורום דו-קיום בנגב, פורום נציגי ופעילי קבוצות המים, רופאים לזכויות אדם ושתי"ל.