נמשיך לפעול ולהיאבק עד  השגת ההכרה בכל ישוב בלתי מוכר

יותר מעשר שנים עברו מאז הכירה ממשלת ישראל בראשוני הכפרים הערביים הבלתי מוכרים.
בסוף 1994 החלה ההכרה בכפרים אלו, ומאז הוכרו בגליל ובמשולש,
הכפרים : עין חוד, ח'ואלד, דמיידה, כמאנה, אלעריאן, חוסינייה, ראס אלנבע, חומירה, וערב אל-נעים.
בנגב הכירו השלטונות בכפרים: קסר אל-סר (הואשלה), אום מתנאן (אבו קרינאת), ביר הדאג', קחלה, אום בטין, אטרש, תראבין (עמרה), דריג'את, פרעה, אבו תלול ואלסייד. למרות ההצלחות, עדיין קיימים עד היום עשרות ישובים אחרים הממתינים להכרה, אשר תהווה, בראש וראשונה הבטחת בעלות התושבים על אדמותיהם, זאת לאור מדיניות ההפקעה המתמשכת.

הכרה זו נותנת תקווה כי מאבקנו לא היה לשווא והתעקשותנו במשך כל השנים מניבה תוצאות.

היום, יותר מתמיד, מתבקש כי נגביר את מאמצנו ועמידתנו האיתנה. עדיין ממתינה לנו עבודה רבה, אולי יותר מבעבר, ולא נגזים אם נאמר כי אנו עומדים בפני מזימה מצד אי אלו גורמים להכשלת ההכרה ברבים מהישובים הממתינים להכרה, מה גם שתוכניות הפקעת האדמות הערביות בעינה עומדת. זאת ועוד: מקנן בנו חשש אמיתי כי יש כונה לפתור את בעיית המתנחלים שהוצאו מרצועת עזה על חשבון אדמתנו בגליל ובנגב.

בנוסף לעבודתנו למען השגת ההכרה וגיוס שירותים בסיסיים שיקלו על התושבים עד להשגת ההכרה, אנו נדרשים היום לפעול, במישור לא פחות חשוב, עם הכפרים שהשיגו את ההכרה.

יש צורך להבטיח הכנת תוכניות מתאר שיספקו את הצרכים החיוניים לכל אחד מהכפרים הנ"ל. לא מתקבל על הדעת שתוכניות המתאר ברוב הכפרים הנ"ל אינם מספקות אפילו את הצרכים של היום, ובוודאי לא הצרכים שלהם לאחר עשר שנים.

דוגמא לכך, תוכנית המתאר בכפר עין חוד שהכינו השלטונות בצורה שלא משאירה לתושבים אף יכולת להתפתח בעתיד הקרוב. כך גם בערב אל-נעים ובחוסינייה, אפילו בכל הישובים שזכו להכרה לא עומדות התוכניות בצרכיהם הבסיסיים. מצב זה דומה לפצצה מתקתקת ואם לא יטופל העניין הסוף יהיה רע ומר.

אנו נדרשים גם לעמוד בפני המכשולים שמעקבים את אישורן של תוכניות המתאר, כפי שקרה בישוב כמאנה כאשר החליטו המתכננים להשאיר את שכונת ג'לסה מחוץ לתחום הישוב, מה שדחף את התושבים לפנות לבג"ץ. כמו כן עלינו לעקוב אחרי השינויים בכפר חוסינייה והתעלמות השלטונות מצרכיה של האוכלוסייה.

ישנו גם נושא אחר שמחייב אותנו לעקוב אחריו, והוא נוגע לבנייה על האדמה של מנהל מקרקעי ישראל. שלטונות מאלצים את התושבים הערביים לבנות שני בתים על חצי דונם אחד, כאשר משפחה יהודית אחת בישובים שמסביב זוכה לשטח מחייה הרבה יותר גדול.

נושא אחר נוגע לצירופם של רוב הישובים שזכו להכרה אל המועצות האזוריות היהודיות אשר דורשות מהתושבים שוויון הפוך, כלומר להיות שווים בתשלום המסים תוך התעלמות ממצבנו הכלכלי החמור ומאחוז האבטלה הגבוה בכפרים שלנו בשונה מהמצב הכלכלי של הישובים היהודיים שמשתייכים אל העשירון העליון של הסולם הכלכלי בישראל, זאת בנוסף למענקים ולהקלות שמקבלים מהמדינה.

נושאים אלו ואחרים מעמידות בפנינו אתגרים גדולים, אך לא יגרמו לנו להתקפל ולהפסיק את המשימה. אנו מתחיבים בפני עצמנו, ובפני כל תושבי הכפרים, שנמשיך להיאבק, ללא לאות, עד ההכרה בכל ישוב בלתי מוכר.

מוחמד אבו דעוף
יו"ר אגודת הארבעים