מים

רוב הישובים שנסקרו אינם מחוברים לרשת המים.
בדרך כלל קונים התושבים מים מישוב סמוך ומעבירים אותם במיכלים. גם בורות מים מקומיים משמשים את התושבים בשנים גשומות. סידור זה כרוך בהוצאות רבות ואי נוחות, אך גרוע מכך, הוא מגביל מאד את כמות המים הנצרכת עד מתחת לרמה הנאותה לצורכי מחיה סבירים, מוריד את איכות המים הנצרכת, ומונע אפשרות של ביקורת אלמנטרית של מי השתיה. כתוצאה מכך פוגעות מחלות זיהומיות תדיר בתושבים, בעיקר בילדים, שהם האוכלוסיה הפגיעה ביותר. לפני כשנתיים, נפגעו מספר ילדים וילד אחד נפטר, התפרצות של מגפת צהבת שמקורה במי שתיה מזוהמים.

חשמל

דרכי גישה

חינוך

מוסדות החינוך הרשמיים היחידים הקיימים בכפרים הבלתי מוכרים הם:
בית-ספר יסודי (כתות א-ח) בישוב עין חוד וגן חובה (פרטי) בישוב כמאנה מערב.
בארבעה ישובים נוספים (דמיידה, חוסייניה, כמאנה מזרח ועין חוד)
הקימה אגודת הארבעים גני ילדים, אשר טרם קבלו הכרה ממשרד החינוך.
מלבד האמור לעיל, כל הילדים לומדים מחוץ לכפרים, הן בגנים והן בבתי הספר בכל הרמות.
בשל העדר דרכי גישה ותחבורה ציבורית, נאלצים הילדים ללכת ברגל בתנאי מזג אויר קשים ובדרכים עקלקלות, מספר קילומטרים בדרכם לאוטובוס או עד הגיעם לביה"ס. לאחר מסעם, מגיעים הילדים לעתים קרובות לביה"ס, כשהם עייפים מכדי להתרכז וללמוד בצורה יעילה, דבר המתבטא בהישגיהם הנמוכים.
שלא במפתיע, נושרים רבים ממערכת החינוך בשלבים מוקדמים ואך בודדים ממשיכים בלימודים גבוהים.
מצב זה משפיע בהכרח על סיכוייהם והזדמנויותיהם בהמשך חייהם.

בריאות

כלכלה

רבים מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים נהגו להתפרנס מחקלאות.
כיום, בשל מחסור במים להשקיה ובאדמות (שהופקעו בחלקן), אין באפשרותם לעבד את אדמותיהם ולהתפרנס מחלקאות.
המעמד הסוציו-אקונומי של רוב התושבים נמוך. רובם עובדים כפועלים בבניה, בשירותים ובתעשיה במרכזים יהודיים.
חלק זעום מהנשים עובד.